הממשלה הישראלית הנוכחית מתמודדת עם משבר עמוק הנובע מהסכסוכים הפנימיים המחמירים בין גורמים שונים בתוכה. משבר זה התברר בבירור במהלך המלחמה האחרונה ברצועת עזה, שם התגלה חוסר יכולתה של הממשלה לקבל החלטות מכריעות וכישלונה בהשגת כל אחת מיעדיה המוצהרים.
היבטים של חילוקי דעות פנימיים:
- סכסוכים אישיים: הסכסוכים האישיים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לחלק משריו, ובמיוחד שר הביטחון יואב גלנט, מתגברים. סכסוכים אלה כוללים חילוקי דעות לגבי ניהול המלחמה, חלוקת האחריות על הכישלונות, וניסיון נתניהו להטיל על הצבא את האחריות למלחמה.
- ניגוד אידיאולוגי: הממשלה סובלת מסתירות אידיאולוגיות עמוקות בין המפלגות המשתתפות בה, ובמיוחד בין הימין הקיצוני לבין המפלגות החילוניות. ניכר הדבר בבירור במחלוקות בנושאי התנחלויות, יחסים עם הפלסטינים ויחסים עם ארצות הברית.
- לחצים חיצוניים: הממשלה נתונה ללחצים חיצוניים הולכים וגוברים מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי בשל התנהגותה במהלך המלחמה, ובמיוחד בעניין השימוש המופרז בכוח נגד אזרחים.
כישלון ניהול המלחמה:
- חוסר חזון אסטרטגי: הממשלה לא קבעה יעדים ברורים למלחמה, מה שהוביל לפיזור מאמצים וכישלון בהשגת הישג בעל ערך.
- התלבטות בקבלת החלטות: החלטות הממשלה התאפיינו בהתלבטות והיסוס, מה שהוביל לבלבול הצבא ופגיעה במורל.
- הערכת חסר של המצב: הממשלה נכשלה בהערכת יכולות ההתנגדות הפלסטינית בצורה נכונה, מה שהוביל להפתעתה מרמת ההתנגדות ועמידותה.
השלכות:
- שחיקה באמון: המשבר הנוכחי הוביל לשחיקה באמון הציבור בממשלה, ובמיוחד לאחר כישלונה בניהול המלחמה.
- העמקת הקיטוב: הפילוגים בחברה הישראלית העמיקו בעקבות המלחמה, מה שהוביל לעלייה בקיטוב בין
